דילוג לתוכן

מה יצא מירושלים, עלה 350 מיליון שקלים, שמר על המסורת ולא שמעתם עליו מילה רעה בחיים?

אפריל 24, 2010

פרשת חדר המיון של בית החולים ברזילי לא נתנה לנו מנוח באביב 2010. כמה שהתקשורת אהבה אותה…

הח-ר-ד-י-ם (ובמקרה זה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן) ניסו לכפות על הממשלה לשנות את המיקום של חדר המיון המתוכנן של בית החולים ברזילי בגלל חשש שהבניה הנוכחית תפגע  בקברים עתיקים. היה כאן ניסיון לנצל את הכוח הפוליטי של מפלגת יהדות התורה (ויש שיאמרו – לבצע סחיטה פוליטית) כדי שהממשלה תקבל החלטה שעלותה 135 מיליון שקלים, מטעמי מסורת ממש ממש לא משכנעים. התקשורת לא נתנה לנושא מנוח. שמענו על ליצמן, ביבי וחדר המיון כמעט בכל יום. למרבה המזל, ביבי החליט, בסופו של דבר, שחדר המיון יבנה במיקום המקורי שיועד לו, וחסך לכולנו את הכסף.  התקשורת העלתה את הנושא למודעות שלנו ולממשלה לא הייתה בררה אלא לשנות את ההחלטה בגלל הלחץ שנוצר. יפה, לא?

מה תגידו אם אספר לכם שלפני פחות מחצי שנה התקבלה כאן החלטה דומה מאוד? החלטה ששינתה תוכנית קודמת  בלי שום סיבה טובה. את ההחלטה שהתקבלה אי אפשר לשנות מרגע שפורסמה. היא לא התקבלה על ידי מיעוט נבחר בעל כוח פוליטי , אלא על ידי מיעוט שאינו נבחר בכלל ולא צריך לבצע מהלכים פוליטיים כדי לכפות את רצונו. ההחלטה שלו סופית ואינה ניתנת לשינוי, והכי חשוב – יש סיכוי טוב שהיא תעלה לנו כ-350 מיליון שקלים וזה רק בעבור פיצויים. על ההחלטה הזו שמענו בתקשורת מעט מאוד. שמענו עוד פחות על הטעמים השערורייתים שעמדו בבסיסה.

הסיפור בקצרה:

הכנסת העבירה תיקון לפקודת בתי הסוהר שבמסגרתו עוגנה, לראשונה בישראל, תכנית להקמת בית סוהר בניהול פרטי. התיקון לחוק עבר, כמובן, אחרי מחלוקת פוליטית בין הימין לשמאל.  הימין טען שבבית הסוהר הפרטי  יהיו לאסירים תנאים טובים יותר: תשתיות טובות יותר, שטח גדול יותר לכל אסיר, יותר שעות לכל אסיר עם אנשי מקצוע שאחראים על שיקום האסירים וכו'. הקמת בית הסוהר הפרטי הייתה אמורה להיות הצעד הראשון בדרך לפתרון בעיית תנאי הכליאה של ישראל. עוד דבר חשוב: בית סוהר בניהול פרטי אמורה ייתה לחסוך למדינה כ-20-25% מעלות ההפעלה. השמאל, שלא אוהב הפרטות באופן כללי, טען שהפרטה של בית סוהר תביא למצב פסול שבו סמכויות פוגעניות (כמו הסמכות להורות על החזקת אסיר בהפרדה מינהלית ל-48 שעות, הסמכות להורות על בחינה חזותית של גופו העירום של אסיר או הסמכות להשתמש בכוח סביר כדי לבצע חיפוש) יהיו בידיים של עובדים של חברה פרטית. עוד טען השמאל שלחברה המפעילה יהיה אינטרס להרע את תנאי הכליאה ולנהוג בקשיחות מוגזמת כלפי האסירים כדי להוזיל את עלויות ההפעלה של בית הסוהר. תשובת הימין לטענות האלה הייתה שהתמריץ של החברה לפגוע באסירים כדי לחסוך כספים בעצם לא קיים. זאת מכיוון שהחוזה המפורט בין המדינה לחברה מטיל על החברה סנקציות כספיות חמורות על כל הפרה ומכיוון שבבית הסוהר יהיו בכל רגע נתון לפחות 13 מפקחים מטעם המדינה. חוץ מזה, חלק גדול מהסמכויות הרגילות של ניהול בית כלא, תוכננו להישאר בידי השב"ס, כמו הסמכות להעמיד את האסיר לדין משמעתי. מה אני חושב? אני חושב שהחשש מכך שעובד של חברה שנקשרה בחוזה עם המדינה יפגע בזכויות אסירים כדי לחסוך עלויות הוא לא פחות מדאיג מהחשש שסוהר שב"ס, שגם הוא עובד בשביל כסף, יפגע בזכויות אסירים כדי להפוך את חייו לקלים יותר. בכל מקרה, הויכוח הסתיים בניצחון של הימין – הכנסת החליטה להקים את בית הסוהר.

אז זהו, שלא. שנה לאחר תיקון החוק הגישה "חטיבת זכויות האדם" של מכללת רמת גן למשפט ועסקים עתירה כנגד התיקון לחוק (אני חולה על הקטע הזה שבכל הפקולטות למשפטים יש קליניקות שמשתמשות בתקציבים של הפקולטה כדי לקדום אג'נדות שמאלניות בלי לשאול את הסטודנטים, את התורמים או את המדינה שמתקצבים אותן). חמש וחצי שנים (!) לאחר שהתיקון לחוק עבר בכנסת, התפרסם פסק דינו בן 200 אלף העמודים של בית המשפט העליון שקיבל את העתירה, קבע שהתיקון לחוק הוא בלתי חוקתי, ביטל אותו ורשם לציבור חשבון של מאות מיליוני שקלים. בתקשורת לא אוהבים לבקר את בית המשפט העליון והאמת היא שגם אין כוח לקרוא את כל מה שהם כותבים (אלא אם מדובר בפסק דין של מועמד דתי לשיפוט בעליון או למשרת היועץ המשפטי לממשלה – במקרה כזה בוחנים את פסקי הדין שלו תחת זכוכית מגדלת). לכן, פסק הדין, כמו תמיד, עבר בשיח הציבורי ללא ביקורת על אף שמדובר באחד מפסקי הדין השערורייתיים ביותר שניתנו על ידי בית המשפט העליון אי-פעם. פשוט לקרוא ולא להאמין! אני בעד שבית המשפט העליון יפסול חקיקה של הכנסת במקרה כשהיא פוגעת בלא הצדקה טובה מספיק בזכויות אדם. זה לא מה שקרה כאן.

לא אלאה אתכם בסקירה של כל פסק הדין. מספיק להאיר שלושה חטאים שפסק הדין חוטא בהם. שלוש נקודות שכל אחת מהן שערורייתית בפני עצמה. כל אחת מהן הייתה צריכה להופיע בכותרת הראשית בעיתון. בדיוק כמו פרשת חדר המיון בברזילי.

1. הטיעון הכי טוב והכי פשוט שטענה המדינה בתשובה לעתירה הוא כזה: בית סוהר פרטי הוא לא המצאה ישראלית. בארצות הברית ובבריטניה, שתי מדינות עם מסורת שמירה על זכויות אדם שהיא לא פחות מפותחת מזו של ישראל, כבר יש בתי כלא פרטיים. במילים אחרות: האם ייתכן שלכנסת אסור ללכת בדרך שהלכו בה ארצות הברית ובריטניה? את התשובה של הנשיאה בייניש לשאלה הזו חייב כל אזרח בישראל להכיר:

 "דומה כי הנחת המוצא של בתי המשפט בארה"ב בדונם בעניינים הנוגעים לבתי הסוהר המופרטים הינה כי הפרטתם של בתי הסוהר אינה מעוררת, כשלעצמה, קושי חוקתי כלשהו(דוגמה בולטת לכך היא פסק דינו של בית המשפט הפדראלי לערעורים של ה- 7th Circuit, שבו הסביר השופט Posner כי אסירים שיעלו טענה חוקתית כנגד העברתם מבית סוהר של המדינה לבית סוהר פרטי "would be foolish to do so"… עוד יצוין, כי לא מצאנו דיון של בתי המשפט בבריטניה, דרום-אפריקה והאיחוד האירופי, כמו גם של בית הדין האירופי לזכויות האדם, בשאלת חוקתיות ההפרטה של בתי-סוהר. מחוות דעתו של פרופ' Jeffery Jowell, שהוגשה על ידי המדינה, עולה כי בפני בתי המשפט האמורים לא הועלו עד כה טענות כנגד חוקתיות הפרטתם של בתי סוהר; כאשר הערכתו של פרופ' Jowell היא כי היה ויועלו טענות מעין אלה בפני אותן ערכאות, הן אינן צפויות להתקבל".

אוקיי, אז איך מתמודדת כבוד הנשיאה עם העניין?

היא מפנה אותנו לפיסקה 53 לפסק דינה שבה היא כתבה כך:

"53. בבואנו לבחון את שאלת קיומו של יחס ראוי בין התועלת הצפויה מהגשמת תכליתו של תיקון 28 – שיפור תנאי הכליאה תוך חיסכון כלכלי מירבי – לבין הנזק הטמון במתן כוח הפגיעה באסירים בידי זכיין פרטי, עלינו לזכור כי בהיותו של מבחן המשנה השלישי של המידתיות מבחן ערכי במהותו, הוא תלוי במידה בלתי-מבוטלת בערכים ובנורמות הנוהגים בחברה הרלוונטית. מטבע הדברים במדינות שונות עשויות להיות תפיסות עולם שונות בכל הנוגע לסוגיה של היקף תחומי האחריות של המדינה וליחס שצריך להתקיים בין תחומי פעילות שינוהלו על ידי הסקטור הציבורי לתחומים שעיקר הפעילות בהם תיעשה על ידי הסקטור הפרטי. תפיסות עולם אלה נגזרות, בין היתר, מאידיאולוגיות פוליטיות וכלכליות, מההיסטוריה הייחודית של כל מדינה ומדינה, ממבנה המערכת הפוליטית והשלטונית ומערכים חברתיים שונים. הבדלים אלה בין המדינות השונות באים לידי ביטוי בתוכן ההסדרים החוקתיים הנקבעים בכל מדינה ומדינה. תפקידו של בית המשפט, שנדרש לפרש ולצקת תוכן להסדרים החוקתיים השונים אינו, כמובן, להכריע בין אידיאולוגיות כלכליות ופוליטיות שונות; אולם, יחד עם זאת נדרש בית המשפט לבטא את הערכים המעוגנים בקונצנזוס החברתי וביסודות הערכיים המשותפים לבני החברה, לזהות את עקרונות היסוד העושים את החברה לחברה דמוקרטית ולחשוף את הבסיסי והערכי תוך דחיית הארעי והחולף" (ההדגשות לא במקור).

ואז אומרת לנו בייניש את הדברים הבאים:

"כפי שציינו בפסקה 53 לעיל, במדינות שונות עשויות להיות תפיסות שונות בנוגע לתפקידיה של המדינה בכלל ושל הממשלה בפרט ולחובות המוטלות עליהן. בתפיסות אלה יש כדי להשפיע על האופן בו נבחנת הסוגיה הקונקרטית של חוקתיות הפרטתם של בתי סוהר. בהקשר זה יצוין, כי הן בארה"ב והן בבריטניה ישנה – בניגוד לישראל – מסורת היסטורית של הפעלת בתי סוהר פרטיים, שיש בה מטבע הדברים כדי להשפיע על האופן בו נבחנת חוקתיות ההפרטה של בתי סוהר. עם זאת יודגש, כי גם במדינות שבהן הופרטו בתי סוהר מדובר בנושא השנוי במחלוקת ציבורית קשה, ואף ישנה כתיבה ביקורתית רבה על הניסיון שהצטבר בהפעלת בתי סוהר פרטיים… נציין כי אין לנתק ביקורת זו מההסדרים הקיימים באותן שיטות . מכל מקום, לא מצאנו בטיעונים בתחום המשפט ההשוואתי שהביאו המשיבים כדי לשנות מעמדתנו בדבר אי-חוקתיותו של תיקון 28" (ההדגשות לא במקור)

הבנתם? פה זה לא אמריקה! לנו יש מסורת אחרת! יש לנו פה "ערכים המעוגנים בקונצנוס החברתי"! מי יגיד לנו מהו הקונצנזוס החברתי? הכנסת? השתגעתם?

בית המשפט יגיד ("יחשוף") לנו מהו הקונצנזוס וידחה את ה"ארעי והחולף"  שחורג מן הקונצנזוס (במקרה הזה – חוק של הכנסת).

טוב אז רק שנהיה סגורים: ארצות הברית ובריטניה הן מדינות עם מסורת אחת – קפיטליסטית. ישראל היא מדינה עם מסורת אחרת – שמאלנית. הכנסת לא יכולה פשוט לקבוע שאנחנו רוצים להיות כמו בארה"ב. אם הכנסת רוצה לסטות מהמסורת השמאלנית סתם כך, בגלל טרנד "ארעי וחולף", ברור שבית המשפט העליון חייב לשמור על המסורת ולבטל את החוק.

בארצות הברית ובבריטניה, מותר! בישראל, אסור! מה ששם הוא foolish, זוכה כאן לקונצנזוס של 10 מתוך 11 שופטים. וראו איזה פלא: דווקא השופט לוי, השופט הימני, לא מכיר את הקונצנזוס החברתי…

שמעת ליצמן? בשביל לשמור על המסורת אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף.

2. עוד נקודה שהתקשורת לא עלתה עליה – הטיעון לפיו יש פסול בהעברת סמכויות כליאה מידי המדינה לידיים פרטיות הוא טיעון שמאלני יפה. אבל כדי לפסול חוק של הכנסת בית המשפט העליון צריך קודם כל לקבוע שהחוק פוגע בזכות אדם של מישהו באופן מוגזם ביחס לתועלת שעולה מן החוק. כזכור, המדינה טענה שהקמת בית הסוהר בניהול פרטי דווקא תיטיב עם האסירים. אז יש כאן בעיה לא?

אז בית המשפט באמת מוכן לקבל את ההנחה שיתכן ומצבם של האסירים בבית הסוהר הפרטי יהיה טוב יותר, אבל הוא קובע את הקביעה המדהימה הבאה: עצם העובדה שהאסיר מועבר לבית סוהר בבעלות פרטית, שבעליו מקווה להפיק ממנו רווחים כספיים, מהווה פגיעה בחירותו של האסיר ובכבודו (עדיין לא הבנתי איך). הפגיעה , כך קבע בית המשפט, היא כה גדולה, עד שהיא מצדיקה את ביטול התיקון לחוק. השופט לוי, היחיד שהיה בדעת מיעוט מבין 11 השופטים, קבע גם הוא כי עצם העברת בית הסוהר לידים פרטיות פוגעת בכבוד ובחירות של האסיר, אבל הוא רק חשב שצריך לחכות ולראות שמא התועלת שתצמח מההפרטה תעלה על הפגיעה בזכויות, לפני שמבטלים את התיקון לחוק.

קראתי בחיי לא מעט פסקי דין שעוסקים במשפט חוקתי. מעולם לא נתקלתי בפסילה של אקט מנהלי ובוודאי לא של חוק, שנטען שהוא פוגע בזכותו של מישהו על אף שלמעשה הוא מיטיב עמו. הפגיעה פה היא למעשה עקרונית. פגיעה של פרנציפ! האינטרסים של האסירים יפגעו. הזכויות שלהם ישמרו.

ועוד משהו: הפגיעה בפרנציפ היא כה חמורה שאי אפשר לתקן אותה בשום אמצעי אחר חוץ מביטול של כל הרעיון. גם אם נמנה עוד פקחים. גם אם ניתן לאסירים עצמם לבחור אם הם רוצים להיות בכלא הזה או לא. כל זה לא חשוב. הפרנציפ נפגע וזהו!

3. עניין אחרון. פסק הדין התקבל חמש שנים וחצי אחרי שהתיקון עבר בכנסת. ארבע שנים וחצי לאחר הגשת העתירה. אחרי שהמדינה כבר התקשרה עם הזכיין. אחרי שבית הסוהר כבר נבנה. אחרי שהעובדים כבר נשכרו. למעשה, בית המשפט התעשת והוציא צו ביניים שאוסר על המשך הפיתוח רק כחצי שנה לפני מתן פסק הדין. ממש רשלני לא? מישהו רוצה לתבוע פיצויים מבית המשפט העליון?

 

אז גילינו שלא רק אצל החרדים יש פרנציפים ומסורת שעולה לנו כסף. לא רק הרשות המבצעת  מתרשלת ומבזבזת את הכסף שלנו. אל תדאגו. לא תשמעו על זה בעיתון או בחדשות גם בפעם הבאה שזה יקרה. פסקי הדין של בית המשפט העליון לא יזכו בתקשורת לניתוח רציני שעלול לחשוף את החולשה שבהם.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

7 תגובות
  1. אוהד permalink

    ימני לא יכול להיות חילוני בארץ ישראל.
    אם אתה לא יהודי מאמין,שמאמין שהארץ הזה ניתנה לאבותינו על ידי בורא עולם,מה בדיוק יש לך לחפש בין מיליוני ערבים זועמים שמקיפים אותך מכל כיוון ולגרות את זעמם,למה לא אוגנדה או כל מקום אחר בעולם?

    • ימני לא יכול להיות חילוני בא"י? עובדה! יש המון כאלה! חלקם אפילו מאוד מפורסמים. לי יש תחושה שרוב הימניים הם חילוניים ואולי אפילו רוב החילוניים הם ימנים. מה יש לי לחפש כאן? זוהי המולדת ההיסטורית של העם שלי. כאן גרנו, בנינו, כתבנו ויצרנו במשך אלפי שנים. זה הבית שלנו. לגבי גירוי הזעם של מיליוני ערבים? אני חושב שלערבים אין שום סיבה לזעום ואני גם לא זוכר שאהבו אותנו יותר באירופה או בצפון אפריקה, בעירק או בתימן.

  2. י.פ. ביקש לשמוע את דעתי, ואני שמח לתמוך בבלוג צעיר ונמרץ זה ולספק אותה. אבל האם יש לך שם או זהות, מלבד היותך רווק תל אביבי?

    – יש שני מוקשים בנושא של ביטול הפרטת בית הכלא. הראשון הוא אקט הביטול ע"י בג"צ, והשני העניין המהותי של בית כלא פרטי. גם הנושא הזה מתחלק לשניים, הצד הכלכלי והצד העקרוני. בוא נניח את הזעם שלך בצד ונפרק הכל לגורמים. אם נתעלם מהתרגילים הרטוריים ("בלי שום סיבה טובה") וניגש לעניין המשפטי:

    – ראשית, אני לא מצליח להבין למה אתה מתעקש להכניס את כל הסיפור לזווית של "שמאלנים" נגד "ימנים". זכויות אזרח אינן עניין שמאלני גרידא (מנחם בגין לא היה ידוע כסמולן, אבל מי יודע, אולי לפי הגדרתך הוא כן), אבל אכן יוצא שהשמאל נוטה יותר להגן עליהן. במקרה המסוים הזה, הקשר בכלל לא ברור לי; מובילי המאבק נגד ההפרטה היו שלי יחימוביץ' (עבודה), אריה ביבי (קדימה) ודוד אזולאי (ש"ס). אין כאן שום מכנה משותף של השמאל הפוליטי או הכלכלי.
    – פקולטות למשפטים, כמו כל פקולטה אחרת, לא מקבלות תכתיבית למחקרים מהשלטון או מהסטודנטים. לא מזמן התפרסם איזה תחקיר מפוקפק על משתמטים-כביכול באונ' חיפה – האם גם אליו אתה מתנגד? גם המאמרים של אסא כשר פסולים כי הם לא אושרו ע"י רוב הסטודנטים? תחקור-נא האקדמיה מה שתחקור, ותישפט על פי טיב המחקר, בלי שתצטרך לבקש אישור מבעל המאה. בכל זאת, דמוקרטיה שכזו.
    – השיח הציבורי לגבי הפרטת בתי הסוהר אמנם לא היה נרחב כפי שהיה ראוי להיות, אבל הוא היה קיים. ההחלטה של בג"צ זכתה לחשיפה. אני לא בטוח מה הטענה שלך; שבעיתונים כבר לא מדברים על זה? במטותא, גם הבלוג "שלום מחר" נזכר לעסוק בנושא רק 7 חודשים לאחר ההחלטה.

    ועכשיו לשלוש הנקודות שלך.
    1. תסכים איתי שזה שמשהו קיים בבריטניה ובארה"ב לא אומר כלום. גם מסורת השמירה על זכויות האדם במדינות האלה לא רלוונטית: הן אינן מודל. תשתתף פעם בהפגנה באנגליה, או תנסה לדבר בטלפון בארה"ב בלי שיאזינו לך, או תנסה לעבור גבול ממדינה למדינה בארה"ב מבלי לאפשר לריינג'רז המקומיים לערוך חיפוש בלתי חוקי באוטו שלך, ונראה איך תצא מזה. בכלל, אלה שתי מדינות בהן בתי הסוהר המקוריים הוקמו ע"י העשירים עבור העניים, ככה שאם כבר, הן רק עוברות תהליך של הלאמה מחדש.
    בינתיים, בבריטניה, בית הסוהר לנוער הוא כישלון קולוסאלי, ובארה"ב שופטים מקבלים שוחד מלוביסטים: בן 14 רב עם חבר וקיבל 11 חודש בפנים, כי יש דחיפה להגברת הענישה, מה שמוביל לרווחים עבור בתי הכלא.
    איפה שיש תאגידים, יש לוביסטים. הם אינם רוח רפאים שהמציא השמאל.
    אז כן, השופטת בייניש דוחה דברים כאלה, ואני מסכים איתה. בולמוס של הפרטה הוא באמת לא מסורת ישראלית, ואין לנו מסורת בת 200 שנה של בתי כלא בהנהלת הגביר. להזכירך שאיפה שהמסורת הזו קיימת – היא תחת ביקורת כבדה.
    אם אתה ממש רוצה, אתה יכול לנסות להגחיך את זה ולומר שאליבא דבג"צ, ארה"ב "קפיטליסטית" וישראל "שמאלנית", אבל זה לא מחזק במיוחד את הטענות שלך.

    2. בג"צ באמת קבע שהפגיעה לא מידתית, אז איפה כאן הבעיה? זו היתממות לומר שבית כלא פרטי מהווה איפסו פאקטו שיפור בתנאיו של האסיר. בוודאי שיש כאן עניין של פרינציפ: יש דברים שלא מפריטים, כי הדברים האלה נוגעים בראש ובראשונה בחירותו וכבודו של אדם. גם את הצבא (אני מקווה) לא ינסו להפריט, למרות שכבר יש סנוניות לזה.
    בעצם אתה מבקש לבטל את תפקידו של בג"צ. אתה אומר: בג"צ לא יחליט מה תהיה השפעת החוק, המחוקק יחליט מה השפעת החוק, ורק אם המחוקק יגיד שהחוק שלו עצמו רע, יהיה מותר לבג"צ להתערב. זה בדיוק הקטע עם חוקי יסוד: הם עניין של פרינציפ. למשל, שאזרח לא יכול לכלוא אזרח אחר.

    3. זו הצגה חלקית מאוד של הדברים. העתירה המקורית הוגשה עוד לפני שלב לבייב זכה במכרז! צו ההקפאה ניתן סוף סוף במרץ שעבר. כדברי בית המשפט, "עם הוצאת הצו-על-תנאי בעתירה ביום 18.6.2006 היו המשיבים 3-1 מודעים לכך שאין הכרעה בשאלת חוקתיותו של תיקון מס' 28. בנסיבות אלה התקדמות המשיבה 3 בביצוע פעולות שונות מעבר להקמתו הפיזית של מבנה בית הסוהר היתה על סיכונם של המשיבים 3-1". לי זה נראה כאילו הזכיין ביצע שיקול כלכלי וקיווה שהבג"צ ילך לטובתו. לא הצליח לו. אתה יכול לנסות לבנות בית בגינה שלי ולהתנהג מופתע כשבית המשפט יודיע לך כעבור זמן שהאדמה בכלל לא בבעלותך, אבל אל תצפה לרחמים.
    למעשה, אתה רוצה שבית המשפט יתחשב בזה ש'נו באמת כבר נחתם הסכם עם קבלן אז חבל להפסיק הכל עכשיו', וככה אתה שם את צרכי התאגידים מעל צרכי האזרח.

    מה שכן, אם אתה מודאג מכמה זמן לוקח לבג"צ להחליט בעניינים מסוימים, אפשר להתרעם גם על מקרים אחרים. על גדר ההפרדה, על ענייני פליטים ומהגרי עבודה, ועוד ועוד. אני לא צריך לספר לעורך דין שתחנות הצדק טוחנות לאט, אפילו כשהן טוחנות מימין לשמאל.

    4. עד כאן הצד המשפטי שכה הפריע לך. אבל למה בכלל התנגד "השמאל" (בהנהגת הסמולנים הידועים ביבי ואזולאי, כאמור) להפרטת בתי הסוהר? יש שני צדדים.
    א) עקרוני.
    אני לא חושב שהמתנגדים להפרטת בתי הכלא הם אנשי שמאל קיצוני שמתנגדים להפרטה כהפרטה. לי אין משהו נגד הפרטה של דברים כמו חברות תעופה, למשל, כי זה לא שירות שהמדינה חייבת לתת. אבל כמו שנכתב למעלה, מאיפה באה המחשבה ההזויה לאפשר לאזרח אחד לכלוא אזרח אחר? ועד כמה רחוק היום שגם המשטרה והצבא יופרטו, והכל יהיה בשליטת תאגידים ובעלי הון?
    בנוסף, גם ועדת הפנים של הכנסת לא התלהבה יותר מדי מהסיור.

    מעבר לזה, עניין ה"מגבלות" הוא מגוחך. אין שום ערובה לאכיפה מספקת של מגבלות כאלה, בטח ובטח עם יחסי הון-שלטון הקיימים במדינת ישראל. לא צריך להיכנס לוויכוחים היפותטיים: אחת המגבלות היתה שבעל השליטה בבית הכלא יהיה תושב ישראל. מאז לבייב הספיק לעזוב ללונדון, ולאף אחד במשרד האוצר לא היה ממש אכפת למרות פניות בנושא.
    אבל זה בקטנה. כמו שכתב דרור פויר בזמנו:
    "זה לא צחוק. הרי ידוע שהפיקוח של המדינה נעשה תמיד ביד ברזל. ראו איך מפחדות ממנה הזכייניות של ערוץ 2. ראו את הפחד שמטיל הפיקוח הממשלתי על המזהמים הגדולים, על יזמי הנדל"ן המשתלטים על שטחי מדינה, על סוחרי העבדים, יבואני הזונות ולהבדיל, על בעלי בתי אבות ומוסדות סיעודיים אחרים."

    ב) כלכלי.
    מחקר אחר מחקר אחר מחקר לא הראו חסכון משמעותי למדינה כאשר בתי סוהר מופרטים.
    אם כבר, החסכון המשמעותי הוא בתנאים של הסוהרים, עובדי הקבלן. את זה אומר גם מישהו עם מבט מבפנים. אני יודע שכלכלת השוק החופשי דוגלת בתשלום מינימלי וקבלנות-משנה כשאפשר, אבל היום כבר אין מי שיטען שדבר כזה מביא לשירות טוב יותר. וזה פוגע בזכויות האסיר.

    בכל מקרה, במכללת רמת גן ריכזו מאמרי דעה מגוונים בעד ונגד, אז שווה להעיף מבט גם שם. זה מבט קצת יותר מאוזן.

    זה לגבי זה. בעניין הבלוג עצמו, המיליטנטיות ותחושת כל-העולם-נגדנו קצת מרתיעה אותי. אבל אפשר בהחלט להתייחס לזה בסלחנות כאל חבלי לידה. שיהיה בהצלחה.

    • שלום איתמר,

      קודם כל, חבל שציינת בתחילת התגובה שהגעת לבלוג שלי באמצעות הפניה של חבר. לא חייבים תמיד גילוי נאות. אם היית מספר שהגעת לבלוג במקרה ושהפוסט שלי פשוט היה כזה שחייב אותך להגיב זה היה עושה לאגו שלי הרבה יותר טוב 🙂

      מטרת הפוסט הייתה להציג את פסק הדין של בג"צ, שביטל חוק של הכנסת סתם כך, והביא לבזבוז אדיר של משאבים, ולהראות איך התקשורת נמנעה מלדווח על כך ולהציג את הקטעים השערורייתיים בפסק הדין. לא התיימרתי לקבוע אם הפרטת בתי הסוהר היא טובה לישראל או רעה לישראל. אני מקווה שאתה מבין שעצם העובדה שבג"צ חושב שזה לא טוב להפריט את בית הכלא זו לא סיבה טובה מספיק כדי לבטל חוק של הכנסת. בית המשפט העליון חייב להשתכנע שיש כאן פגיעה בזכויות אדם שהיא מוגזמת ביחס לתועלת שעולה מן החוק.
      עכשיו, להתייחסות שלי לטענותייך:
      א. שמאלנים-ימניים – השמאל הכלכלי (סוציאל-דמוקרטי) שונא הפרטות. הימין הכלכלי (קפיטליסטי-ליברלי) אוהב הפרטות. החוק הועבר ב-04' על ידי כנסת שנשלטה על ידי הימין הכלכלי. שלי יחימוביץ' מייצגת את השמאל הכלכלי. ש"ס היא מפלגה שמייצגת גם כן את דעותיו של השמאל הכלכלי. אריה ביבי – היה נציב שב"ס כך שכנראה יש לו דעות מוצקות (ואולי אפילו קצת דעה קדומה) בנושא. רוב המאמרים שנכתבו נגד הפרטת בתי הכלא נכתבו על ידי שמאלנים. במדינה שלנו חלק מאנשי הימין המדיני מחזיקים בעמדות של שמאל כלכלי וההיפך. אבל בגדול, אני בטוח שאם תבדוק תמצא שרוב הליכוד הצביע בעד התיקון לחוק ורוב חברי העבודה הצביעו נגד. בקיצור, זה ויכוח בין ימין לשמאל.

      ב. הגשת העתירה על ידי קליניקה של הפקולטה למשפטים של מכללת ר"ג – אולי הייתי צריך להסביר את זה, אבל קליניקות אינן עוסקות במחקר אקדמי אלא בפרקטיקה משפטית על ידי העסקת סטודנטים בהתנדבות. לפעמים הן עוסקות בעבודה משפטית בנושאים שאינם מצויים במחלוקת פוליטית (כמו סיוע לעניים). הרבה פעמים הן עוסקות בנושאים שיש להן גוון פוליטי משמעותי, כמו בדוגמא שלפנינו. הקליניקה הזו הגישה עתירה לבג"צ שתוקפת חוק שהכנסת העבירה. חוק שהימין, ככלל, תמך בו, והשמאל, ככלל, התנגד לו. אין לזה שום קשר לחופש אקדמי מכיוון שלא מדובר בפעילות אקדמית. מדובר למעשה בפעילות פוליטית שאין שום הצדקה שתתבצע במוסד שממומן מכספי המדינה, הסטודנטים וכספים של תורמים שלא בטוח שמודעים לכל מה שנעשה עם הכסף. בוא נגיד את זה ככה: בלי שערכתי בדיקה בנושא, אני בטוח שאין קליניקה של פקולטה למשפטים שעוסקת בעזרה למפוני גוש קטיף או בתקיפה של בנייה לא חוקית של ערבים.

      ג. הטענה שלי כלפי התקשורת היא פשוטה – היא דיווחה על פסק הדין מבלי לספר על הקטעים ה"מעניינים" שבו ומבלי שהתקיים שום דיון ציבורי בנוגע לפסק הדין. נכון שגם אני כותב את הפוסט הזה רק חמישה חודשים אחרי פרסום פסק הדין, אבל אני לא עיתונאי וזה לא התפקיד שלי. אגב, צפיתי בתכנית של "מועצת החכמים" ששודרה אחרי מתן פסק הדין – כל המשתתפים אמרו שהם מסכימים עם פסק דין ולא התקיים דיון (כנראה שהימני התורן שם נרדם בשמירה – מששת השמאלנים לא ציפיתי לכלום).

      ד. ההשוואה לארצות הברית ולאנגליה – תרשה לי להתעלם מחלק מטיעוניך שנטענו בעלמא, מהפניותיך הפיקנטיות ומדוגמאותיך האיזוטריות. אתה כנראה לא מבין את חוזק הטיעון כאן ואת הדרך השערורייתית שבית המשפט העליון מתמודד עמו. קביעה לפיה חוק הוא בלתי חוקתי היא תמיד קביעה ערכית שמשמעותה אחת: החוק הוא חוק שאינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית מתוקנת! חברי הכנסת יכולים לחוקק חוקים בעלי אוריינטציות פוליטיות שונות: ימנית, שמאלנית, ימנית קיצונית, שמאלנית קיצונית, רק בתנאי שהחוק הוא לא כזה שפוגע בזכויות בצורה שאי-אפשר לסבול בדמוקרטיה. אם הימין שולט הוא יכול להפוך את ישראל לאמריקה ואם השמאל שולט הוא יכול להפוך את ישראל לשבדיה, שתיהן דמוקרטיות מתוקנות. ברגע שבית המשפט העליון לא מרשה לנו להיות כמו אמריקה, יש כאן בעייתיות. מה בייניש בעצם אומרת לנו? לישראל יש מסורת מסוימת, מסורת שונה מזו של אנגליה ואמריקה, ולכנסת אסור פתאום לסטות מן המסורת הזו! לעם אסור לנקוט במדיניות ימנית כי יש למדינה מסורת שמאלנית שהעם לא יכול לשנות! הסדרים שנהוגים באמריקה ובבריטניה הם מחוץ לטווח הלגיטימיות של ישראל!
      לסיכום, העובדה שיש בתי סוהר פרטיים בארה"ב ובבריטניה היא הוכחה ניצחת לזה שאלו הסדרים שיכולים להתקיים במדינה דמוקרטית מתוקנת. בית המשפט לא פוסל את החוק כי הוא לא דמוקרטי, אלא פוסל אותו כי הוא ימני. בית המשפט ממציא לנו מסורת (מי אמר שאין בישראל מסורת של הפרטה?) וגם מחליט, ברוב חוצפתו, שהמסורת היא חשובה יותר מרצון הציבור. גם אם נרצה להפריט את בית הסוהר כמו בארה"ב – לא נוכל.

      ה. לעניין הפגיעה בחירות ובכבוד האדם – אתה טועה: בית המשפט לא קבע פוזיטיבית שהחוק יפגע באסירים. הוא לא הגיע לקביעה כזו כי הקביעה הזו מצויה במחלוקת. העותרים אמרו שמצבם של האסירים יורע. המדינה אמרה שמצבם יוטב. בית המשפט לא יכול להכריע במחלוקת הזו וגם לא הכריע. כמו שהוא לא יכול לומר אם ההתנתקות תביא לשקט או לטילים על באר שבע ואשדוד. אז מה בית המשפט קובע? הוא קובע שיש כאן פגיעה "עקרונית" בחירות ובכבוד של האסירים, וזה אפילו אם מה שיקרה בשטח הוא שתהיה להם יותר חירות (תא גדול יותר או תור קצר יותר למקלחת) ויהיה להם יותר כבוד (ישקיעו בהם יותר שעות בשיקום ובחינוך). כשאני למדתי בפקולטה למשפטים סיפרו לנו ש"זכות" היא אינטרס או קבוצה של אינטרסים שזוכים להגנה חוקתית. לדוגמא: האינטרס שלי לכתוב את הבלוג הזה מעוגן במסגרת הזכות לחופש הביטוי והאינטרס שלי להיות עורך דין מעוגן במסגרת הזכות לחופש העיסוק. זאת אומרת שכאשר פוגעים בזכות שלי, פוגעים בהגדרה גם באינטרס שלי שמעוגן במסגרת הזכות שלי. בחיים שלי לא שמעתי על מעשה שהוא טוב לאינטרס שלי אבל פוגע בזכות שבמסגרתה מעוגן אותו האינטרס. במילים אחרות, איך יכול להיות שחוק שמספק לי יותר חופש וכבוד פוגע בזכות שלי לחופש ובזכות שלי לכבוד. אתה צודק מאוד כשאתה אומר שחוקי היסוד הם עניין של פרנציפים, אבל הם לא מעגנים את כל הפרנציפים אלא רק הפרנציפ לפיו לא פוגעים בזכויות בצורה מוגזמת. הפרנציפ – "לא נותנים לאזרח לכלוא אזרח אחר" או הפרנציפ "יהודי לא מגרש יהודי" או הפרנציפ "לא מפקירים פצועים בשטח" הם דוגמאות לכל מיני פרנציפים שאינם קשורים לזכויות ולכן זהו לא תפקידו של בית המשפט לדון בהם או להגן עליהם.

      ו. בקשר לעיכוב במתן פסק הדין – קודם כל, הציטוט שהבאת נלקח מההחלטה של בית המשפט בנוגע להשגות של המדינה והחברה בנוגע להוצאת צו הביניים בחודש מרץ 09'. בית המשפט מנסה לתרץ את העובדה שצו הביניים הוצא רק חמש שנים לאחר הגשת העתירה! (בד"כ צווי ביניים מוצאים, במידה שהם אכן מוצאים, מיד עם תחילת ההליכים). כפי שאתה רואה בעצמך, אפילו בית המשפט לא מדבר על עצם הבנייה של המתקן.
      חשוב מכך, הדוגמא שלך בנוגע לבניית הבית שלי בגינה שלך מפחידה אותי. אני לא רוצה לחיות במדינה שלך חביבי! לדידך, כל חוק שמועבר בכנסת ומוגשת כנגדו עתירה הוא חוק שלא ברור אם הוא חוקי וכולם צריכים לחכות ולראות אם בג"צ מאשר אותו. המדינה חוקקה חוק, הוציאה מכרז וחתמה על חוזה עם הזכיין, שבו נקבע כי מועד ההפעלה הוא השני באוגוסט 2009. בחוזה נקבע גם כי הזכיין ייקבל בונוס על כל חודש שבו הוא יצליח להקדים את מועד ההפעלה. הזכיין התחיל לבנות ולהיערך להפעלת בית הסוהר ובית המשפט העליון נזכר להוציא צו-ביניים חמישה חודשים לפני תחילת ההפעלה! מה אתה רוצה מהזכיין? עכשיו הזכיין, בצדק, יתבע את המדינה שהפרה את החוזה ואנחנו נשלם לו מאות מיליוני שקלים. רק מכיוון שבית המשפט ישן!
      אגב, גם הבג"צ על גדר ההפרדה עלה לנו הרבה מאוד כסף! וגם שם ניתן היה להגיע להכרעה לפני סיום בניית התוואי שנפסל ולחסוך כסף.

      ז. בנוגע לעצם הויכוח על ההפרטה – שוב, אין לי עניין להיכנס לויכוח מעמיק בנושא אבל אני שמח שאתה לא סומך על המדינה שתפקח. אם כך, מאיפה הבטחון שלך שהמדינה תנהל את בתי הסוהר בצורה טובה? יש לי קצת היכרות עם הגוף שקרוי שב"ס ואני יודע איך מתנהלים שם עניינים (הידעת שחלק מהסוהרים הם חיילי חובה בני 18 ו-19?). תאמין לי שאני מפחד הרבה יותר מסוהר שיודע שהוא חלק ממערכת מסואבת שבה לאף אחד אין כוח לפקח עליו ושבה קשה מאוד לפטר אותו (הוא עובד מדינה או חייל חובה). סוהר כזה יהיה מועד יותר לפגוע בזכויות אסירים כדי להקל על החיים שלו. סוהר שעובד בחברה פרטית, שמפחדת פחד מוות שיצא לבית הסוהר שלה שם רע, שלא רוצה ש-13 המפקחים, שהעבודה שלהם היא למצוא אצלה פגמים, יקנסו אותה, שבה קל יותר לפטר אותו, יקפיד הרבה יותר על זכויות האסירים.
      לגבי החיסכון שבית הסוהר הפרטי יביא, המדינה טענה שמדובר בחיסכון של 20-25%. אני מניח שמדובר בחישוב של הסכום שהמדינה הייתה מוציאה אם היא הייתה מנהלת את בית הסוהר בעצמה, פחות הסכום הקבוע שאמור היה להיות משולם לזכיין. לא נראה לי שאפילו העותרים חלקו על החסכון הכלכלי של העניין. בשוק הפרטי יודעים לנהל יותר טוב, לא שמעת?

      תודה על ההתייחסות המקיפה!

  3. אייל permalink

    אני לא חפרתי בכתבה אבל אני יגיד לך שלגבי הבית חולים אתה לא חקרת מספיק לעומק את הנושא. הסיבה אחת והיחידה שחרדים לא רוצים לבנות מעל הקברות זה שלא יהיה תקדים לאירופאיים לבנות קניונים מעל קברות אחים או בתי קברות יהודים בחו"ל. השאלה שאתה צריך לשאול זה
    יצאנו מעזה, עד היום ההתנקות עלתה למדינת ישראל מעל 300 מיליון דולר, הבעיה לא נמצאת אצל החרדים אחי.
    זה מזכיר לי סיפור שהיה באירופה בית חולים שהיה צריך לעבור גשר כדי להגיע אליו, והגשר היה רוע והיו אנשים שנפלו ממנו, אז החליטו להעביר את כל הבית חולים מתחת לגשר.

  4. יוסי permalink

    "בהיותו של מבחן המשנה השלישי של המידתיות מבחן ערכי במהותו…".
    ואמנם, היש ראוי מכך שאת ערכיה התרבותים, הפוליטים והחברתים של האומה העברית יפרשו בראי ההיסטוריה מי שרכשו את כל קניינם הרוחני במסדרונותיה של פרקליטות המדינה?
    שופטים עליך ישראל.

Trackbacks & Pingbacks

  1. התקבלה הודעה חדשה? « שלום מחר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: