שרפות פרצו גם בקריית ביאליק, רחובות וטבעון. מעניין מה קורה כאן? בחדשות אין פתרון לתעלומה… הצופים בבית צריכים לחשוב על זה בעצמם.
בינתיים בטלוויזיה ממשיכים לעסוק בנושא החשוב באמת – מחדלי המדינה והפקרת מערך כיבוי האש! האשם החדש – אלי ישי, שמתברר שמשרדו הוא האחראי על מערך כיבוי האש.
כל הערב והלילה דיווחו בטלוויזיה על השריפה בכרמל. דיברו על התפתחות האש. דיברו על פינוי הישובים השונים. דיברו כמובן על ההרוגים והפצועים. איזו דרך מחרידה למות!
התחלנו לשמוע גם על המחדלים: למה אין מספיק חומרי כיבוי? למה אין למכבי האש מטוסי כיבוי וצריכים להיעזר במטוסים מחו"ל ומחברות פרטיות? למה חיכו כל כך הרבה עם הגיוס הכללי של הכבאים? למה חיכו כל כך הרבה עד שהתחילו לכבות את השריפה בעוספיה? מי מנהל את האירוע?
התקשורת שואלת שאלות. בימים הבאים היא גם תתחיל לתת תשובות – האוצר אשם בזה שאין כסף, ביבי אשם בזה שאין תוכנית לאומית ללחימה בשריפות. התקשורת תקרא להקמת ועדת חקירה. כל שטות שנגלה שהממשלה עשתה או לא עשתה תנופח לממדי מחדל ענק.
הכותרת שמלווה את משדר תוכנית הבוקר של ערוץ 2 היא: "מדוע קרסו שירותי האש ומי אשם בכך?" המשדר עוסק כולו בהפרחת תיאוריות על מחדלים כאלה ואחרים.
עשרות שעות של שידור ושום אזכור של התופעה המדאיגה ביותר, שיש לה את הקשר הישיר ביותר לשריפה – שנאתם של חלק גדול מערביי ישראל את מדינת ישראל ואת אזרחיה. רק איוב קרא העז להזכיר את הנושא. ברור שיש שלושה מוקדי הצתה וברור שזה פיגוע. ברור גם מי עשה את הפיגוע. אבל בתקשורת שלנו? לא מדברים על זה.
למה לא לתת תזכורת על מקרים קודמים שבהם הציתו ערבים יערות בישראל? למה לא לבדוק עם מומחי ביטחון ומודיעין אם מדובר באיומים ידועים ומאורגנים או ספונטאניים וספוראדיים? אין מקום לדיון אחד כזה?
בהחלט יש מקום. הבעייה היא אין רצון. אין רצון בתקשורת שלנו לחקור, לאפיין ולנסות לדון בתופעת השנאה של ערביי ישראל את היהודים ובהשלכות החמורות שלה. למה? כי תפקיד התקשורת בישראל הוא לבקר את היהודים, לא את הערבים. סקר שמציג את הישראלי כגזענים הוא נושא לכותרת ראשית. העובדה שאף יהודי לא יכול לבוא ולחיות באום אל-פאחם כי יהרגו אותו, אינה מעניינת אף אחד ואינה ראויה להתייחסות או למחקר. וכאן – אותו הדבר: טרור של ערבים הוא אסון טבע, שאין מה לחקור אותו או לדבר עליו. מה שמעניין הוא המחדלים של היהודים.
שירות חדש בבלוג: תרגום משמאלנית לעברית.
קחו דקה וחצי לצפות באייטם של חדשות ערוץ 2 אתמול.
במוסף ישראל השבוע של "ישראל היום" הציע דן מרגלית לממשלת ישראל להסכים להקפאה, וללכת בכל הכוח למו"מ עם הפלסטינים, כדי לחשוף שהפלסטינים הם אלו שלא רוצים שלום ולא אנחנו. החלופה האחרת לפי מרגלית היא: "עם לבדד ישכון". כותרת מאמרו: "העימות האמיתי: מי יואשם כסרבן השלום". גם בן דרור ימיני ממעריב מחזיק באותה דעה: "נתניהו לא הציע. וחבל שלא הציע. אבו-מאזן לא נאלץ לסרב וחבל שלא הוצג שוב בסרבנותו…אם ההכשלה של בוגי את חוטובלי תצלח… נספוג את האחריות על הכשלת תהליך השלום". מצחיק איך שהשמאל לא מצליח לצאת מהקונספציה המטומטמת שלו.
מכירים את הקטע הזה שבו רגעים קטנים מבהירים לכם דברים גדולים?
קראתי היום במוסף "שישבת" של ישראל היום ראיון עם דנזל וושינגטון, אחד השחקנים האהובים עלי. בראיון מספר דנזל על כך שהוא מגיע לבקר בישראל בקרוב, מכיוון שמבין כל המקומות בעולם, זהו המקום שהוא קורא עליו הכי הרבה (בתנ"ך). להלן ציטוט:
"אמרתי לעצמי: 'דנזל, אתה חייב לנסוע לשם, אתה חייב לראות את המקום הזה'. זה פשוט יצא מתוכי. ואז סגרתי את הספר ואמרתי לאשתי, 'את החופשה הבאה שלנו אנחנו עושים בישראל'".
אתה הולך ליהנות מאוד.
"זה מה שכולם אומרים לי. יש לי שם חבר טוב שגר בחיפה…""
עד כאן הציטוט.
כשקראתי את הקטע הזה בראיון משהו הרגיש לי מוזר. למי שלא הבין, הקטע המודגש בשחור הוא זה שמתעד את הדברים שאמר המראיין (עידו שי, לוס אנג'לס). תוך שניה הבנתי מה פה מוזר: דנזל אמר לו שהוא מתכוון לבקר בישראל והמראיין אמר לו: "אתה הולך ליהנות מאוד". אינסטינקטיבית, התחלתי לרפרף על הראיון תוך שאני קורא רק את דברי המראיין. לא האמנתי שזה כל מה שיהיה למראיין ישראלי לומר לכוכב קולנוע בנוגע לביקורו בישראל. מה רבה הייתה הפתעתי כשהבנתי שהמראיין לא אמר שום דבר נוסף בנושא. לא שאל שאלות על החרמות של אומנים את ישראל, לא שאל אותו אם הוא מפחד מפיגועים או מטילים, לא ניסה לקשור בין תמיכתו המפורסמת של דנזל באובמה לבין ביקורת על ישראל. פשוט אמר לו שהוא הולך ליהנות.
ומה שהכי דפוק הוא שאני ממש מרגיש שיש כאן משהו לא טבעי. הנורמה שאני מכיר, שהוטמעה בי על ידי שנים של צריכת תקשורת ישראלית, גורמת לי להרגיש כאילו מדובר בראיון חריג.
הייתכן שישראל היום באמת עושה כאן מהפכה?
היום נשלח לכל הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב מייל עם מכתב מטעם נשיא האוניברסיטה. נשיא האוניברסיטה אינו טורח לשלוח לסטודנטים מכתב בכל יום.
זהו נוסח המכתב:
"סטודנטיות יקרות, סטודנטים יקרים,
לבקשת אגודת הסטודנטים יושבתו הלימודים ביום חמישי הקרוב, 11.11.10 בשעות: 12:00-13:00 כדי לקיים הפגנה כנגד חוק האברכים. אתם הסטודנטים, מהווים את ההון האנושי, שהיה מאז ומתמיד יתרונה הבולט של מדינת ישראל ואלו שישאו מחר בנטל הכלכלי והלאומי. על המדינה לטפח משאב חיוני זה.
בברכה,
פרופ' יוסף קלפטר,
נשיא"
אתם מבינים, אוניברסיטת תל אביב שייכת כנראה לאבא של יוסף קלפטר. מתאים לו? אז הוא משבית אותה. לא שואל את התורמים, לא שואל את המדינה שמממנת אותו ואת החוב הכבד שלו ולא שואל את הסטודנטים שמהם הוא לוקח את שעת הלימודים.
מה שמפחיד זה שקלפטר מבין טוב מאוד שביטול הלימודים כדי לקדם הפגנה פוליטית הוא מעשה החורג בצורה דרסטית מהמנדט של התפקיד שלו. ברור לו שלעובד ציבור אסור להביע את עמדותיו הפוליטית ובוודאי שלא לנצל את הסמכויות שניתנו לו כדי להניע פעילות פוליטית. זה מפחיד כי הוא יודע, אבל לא אכפת לו והוא גם לא טורח להסביר את פעולותיו. הוא שמאלני, אז מותר לו! יש לו כוח, הוא משתמש בו והוא לא חייב לאף אחד דין וחשבון. אליטוקרטיה 2010.
במסגרת סקירתי את המוסדות הציבוריים המשתמשים בכספים שלי לצורך פעילות פוליטית שמאלנית, לא התייחסתי ללשכת עורכי הדין.לשכת עורכי הדין מקיימת את פעילותה בזכות דמי החבר שאני משלם לה. גם היא מואשמת מדי פעם בכך שהיא משתמשת במעמדה הציבורי לצורך הבעת עמדות פוליטיות ותמיכה ביוזמות פוליטיות (שמאלניות כמובן). בגיליון הנוכחי של כתב העת של הלשכה, שהגיע לביתי אתמול, מנסה ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, להתמודד עם הטענות האלה. מדובר באחד המאמרים המצחיקים שקראתי (הקישור מוביל לדף שבו אפשר לעבור לקובץ PDF – המאמר בעמוד 5). עו"ד גיא-רון מתחיל את המאמר בעמדה אחת, אך אט אט, זוחל לכיוון עמדה שמצדיקה את התנהגות הלשכה מנימוקים לא משכנעים. הצטרפו אלי לקריאה מודרכת. קטעים מן המאמר יובאו בין מרכאות. הערותי ימוקמו בסוגריים.
במאמר הזוי כזה מזמן לא נתקלתי. עוזי בנזימן, מותיקי ובכירי העיתונאים בארץ, מנסה להתמודד עם הטיעון הפשוט של קלמן ליבסקינד לפיו יש פסול בכך שהתקשורת הישראלית נשלטת באופן טוטאלי על ידי השמאל בישראל ובדרך מפגין בורות מביכה (או אולי היתממות?). חוסר ההבנה הבסיסי של בנזימן את תפקידה הבסיסי של התקשורת במדינה הדמוקרטית הוא מדהים עוד יותר, לאור העובדה שמדובר במי שהקים ועורך עד היום את "העין השביעית". "העין השביעית" הוא אתר האינטרנט (שהיה פעם כתב עת) המוביל בישראל שעוסק בסקירה וביקורת של התקשורת בישראל. הוא מופעל על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה.
השבוע היה לי העונג לבקר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ושוב יצא לי לחזות בכספי המיסים שלנו בפעולה. בעת ביקורי בפקולטה נערך בקומת הכניסה יריד בשם "התמחות בעריכת דין ציבורית-חברתית – לתכלית ראויה". הכנס נערך על ידי גוף של הפקולטה שנקרא "המשפט בשירות הקהילה", שנתמך כספית על ידי קרן פורד השמאלנית. במסגרת הכנס, הוצבו בלובי הכניסה של הפקולטה דוכנים של גופים שונים המציעים לסטודנטים למשפטים להתמחות אצלם (הסטאז' הוא, כידוע, חלק מתהליך ההסמכה של עורך הדין). בין הגופים שהפקולטה נתנה להם במה היו מוסדות ממשלתיים כמו הפרקליטות, הרשות לניירות ערך ומשרד החוץ וכן גופים מדינתיים אחרים שמטרתם העיקרית היא סיוע למעוטי יכולת כמו הסנגוריה הציבורית הארצית, הסנגוריה הציבורית מחוז ת"א, האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד המשפטים.
עם זאת, מלבד הגופים הנכבדים האלה, היו בלובי גם דוכנים של שני ארגונים נוספים: הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ואלמגור – ארגון משפטי למען נפגעי טרור.
סתם, לא באמת.
ביום ראשון חבר שלי קיבל הודעת טקסט מאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב בזו הלשון: "מחר ב-17:30 יוצאים מכיכר אנטין (הכניסה הראשית לאונ') להפגין בי-ם נגד חוק האברכים! הרשמה חינם להסעות ב-www.student.co.il/hafgana".
מודה. בהתחלה התעצבנתי. איך יכול להיות שאגודת הסטודנטים מבזבזת את כספי הסטודנטים על משלוח הודעות טקסט ומימון הסעות כדי לארגן הפגנה פוליטית ולשכנע את הסטודנטים להגיע אליה? אבל אל תדאגו. נרגעתי אחרי דקה. אני כבר רגיל. במדינה מתוקנת אמנם לא עושים שימוש במשאבים ציבוריים כדי לקדם אג'נדה פוליטית אבל בישראל זו כבר מסורת מושרשת.
דוגמאות לשימוש במשאבים ציבוריים כדי לקדם אג'נדה שמאלנית – לא חסר.
נשיא האוניברסיטה העברית משתמש במעמד שאני הענקתי לו לצורך ניהול האוניברסיטה כדי לקרוא לסטודנטים להפגין נגד חוק האברכים וכדי להפסיק את הלימודים בשעה 18:00 בשביל לאפשר לסטודנטים להגיע להפגנה.
בית המשפט הגבוה לצדק משתמש בסמכות שהענקתי לו כדי שישמור שרשויות המדינה יפעלו על פי החוק בשביל לגרום להן לפעול בהתאם לתפיסת עולם שמאלנית. גם הייעוץ המשפטי לגופי המדינה השונים חוטא לעיתים קרובות באותו החטא.
גלי צה"ל ורשת ב', תחנות רדיו הממומנות בלעדית מהכסף שלי, משמשות כבר שנים כשופר בלעדי של השמאל ועוזרות לו לשלוט באופן בלעדי על השיח הציבורי במדינה. כנ"ל לגבי ערוץ 1. כנ"ל לגבי ערוץ 2 וערוץ 10, שאמנם לא ממומנים על ידי, אך מקבלים ממני זיכיון שמהווה בעצם את זכות הקיום שלהם.
ומה לגבי האקדמיה? מאות פרופסורים, שאני משלם את משכורתם, משתמשים בעמדת הכוח שלהם כדי להפוך סטודנטים רכים לשמאלנים מדופלמים בתוך שלוש שנות לימודים. שלוש שנות לימודים שאני מסבסד. כשהפרופסורים לא עסוקים בחינוך לשמאלנות הם מפרסמים מחקרים שמאלניים. מחקרים שמעוותים את השיח הציבורי לכיוון שמאל ומשמשים גם כמצע לדיון של הרבה דיונים בכנסת שלנו, ובכך מטים גם את תוצרי החקיקה שלהם שמאלה.
מה עוד? הקולנוע שאני מממן הוא שמאלני וגם זה טבעי – השמאלנים שיושבים בועדות שבוחרות את הסרטים שיזכו בכסף שלי אוהבים סרטים שמאלניים ובוחרים בהם. יוצרי הסרטים כבר יודעים מראש שזו הסחורה שתזכה אותם במימון, אז הם מספקים אותה.
הצגות התאטרון שאני מממן הן שמאלניות. הספרים שאני מעניק להם פרסים כספיים הם שמאלניים. התיכונים שאני מפעיל מלמדים את הילדים שלי להיות שמאלנים. המוסד לביטוח לאומי שהקמתי מוציא בכל שנה דו"ח שכל מהותו היא תעמולה שמאלנית. הפקולטות למשפטים של כל האוניברסיטאות (חוץ מבר אילן), שאני מממן חלק נכבד מתקציביהן, משלמות למרצים שמאלנים למשפטים כדי שיפעילו קליניקות משפטיות. במסגרת הקליניקות האלה סטודנטים מקבילים נקודות זכות לתואר בגין עבודה משפטית שהם מבצעים לטובת קידום אג'נדות שמאלניות.
וכך הלאה וכך הלאה. אני נותן לעובדי מדינה כסף וסמכויות כדי שיעשו את עבודתם. הם מועלים בו בלי לשאול אותי.
שלום מחר 