אבו מאזן – הפרטנר שלנו לשלום
קראתי משהו מעניין אתמול: מסתבר שאבו מאזן החמוד שלנו שלח מכתב תמיכה לבבי לנשיא סודן, עומר אל-באשיר, שמואשם באחריות לג'נוסייד בדארפור. המכתב נשלח אחרי שלפני יותר משנה אבו מאזן כבר ביקר את אל-באשיר בסודן.
כמובן שהתקשורת הישראלית חסכה מאיתנו את המידע הזה, כדי שחס וחלילה לא נשכח שאבו מאזן הוא מנהיג מתון ושוחר שלום. אבל תארו לרגע שהיינו חיים במדינה עם תקשורת חופשית, שיש בה ייצוג לכל העמדות הפוליטיות בישראל… איזה כיף היה יכול להיות…
במקום להתחנף לברק אובאמה, יונית לוי הייתה שואלת אותו איך הוא מצפה מאיתנו לעשות שלום עם מנהיג חשוך שתומך במי שטבח במאות אלפי שחורים באפריקה?אולי גם הייתה שואלת אותו מה הוא אומר על זה, בתור אדם שחור שיש לו שורשים באפריקה?
כשפעיל שמאל המתנגד לכל פעילות כנגד מסתננים מאפריקה היה מתראיין, היו שואלים אותו מה הוא חושב על אבן מאזן? ואיך הוא מיישב את התמיכה שלו באבו מאזן ואת התמיכה שלו במסתננים?
אם רק הייתה לנו תקשורת חופשית…
שלום מחר 
אתה צודק, כמובן, בכל מאת האחוזים. אבל תהליך ההתפקחות של הציונות כבר החל, אל התקשורת הוא לא הגיע, ושם עוד לא מבינים שנפל דבר בישראל.
לדעתי, לאור ביצועי ישראל היום, FOX, וWSJ בהשוואה לשאר התקשורת, גם מעריב, וגם ערוץ10 ישברו חזרה למרכז. וזה רק משיקולים עסקיים. לזכי רכיב, ולמימן ימאס מההפסדים הבלתי נגמרים. העובדה שידיעות הפך לחינמון קדימה (קדימון?), והארץ מעורב עד צוואר בחתירה נגד המדינה, די ברור לאיפה נושבת הרוח. ואפלו זכי רכיב יבין את זה בסוף.
ג'וני,
בינתיים מה שקורה הוא שזכי רכיב מינה את עורך וואלה!, אבי משולם, לעורך העיתון שלו. כך שהוא כנראה לא רואה את ההגיון הכלכלי שאני ואתה רואים. כנ"ל לגבי ערוץ 10, שכבר עמד כמה פעמים בפני קריסה וסרב לנהוג בחוכמה.
מה לעשות?